שלמה סלונים, דור חמישי בארץ, נולד בחברון ביום ו' במנחם אב תרפ"ח (23 ביולי 1928).
בהיותו תינוק כבן שנה נרצחו אביו, אימו, אחיו אהרון בן הארבע, סבו וסבתו במאורעות תרפ"ט- 1929. אף שלמה עצמו נפצע קשה באירוע, אך נשאר היחידי בחיים.
בהיותו כבן 14 הצטרף שלמה לאצ"ל בתל-אביב. הוא שירת בחת"ם (חיל התעמולה), והשתתף בעיקר בהדבקת כרוזים ברחבי העיר תל אביב וכן בהפצת העיתון "החרות" וכן חומרי תעמולה של האצ"ל בבתי הקולנוע, בבתי הספר, במגרשי הכדורגל, בטיילת החוף ועל שפת הים, בבתי כנסת, באסיפות עם ובשאר ריכוזים ציבוריים. אחר כך שימש כשומר באזור הרחובות מלצ'ט - שינקין בתל-אביב בעת שתחנת השידור של האצ"ל שידרה משם. מצוייד באקדח עמד שם שלמה הכן בלי שיָדַע היכן בדיוק מקום התחנה.
על דעת עצמו ובלי ידיעת מפקדיו עסק שלמה, יחד עם חברו למחתרת נסים מהלה (ז"ל), גם בפעולות נגד בעלי עסקים ששלטי עסקיהם "קיפחו" לדעת השניים את השפה העברית, לעומת השפה האנגלית, אם משום שהיו קטנים יותר, אם מפני שהוצבו במקום נחות, ואם מפני שאותיותיהן היו קטנות יותר או יפות פחות. השניים שלחו מכתבי אזהרה לבעלי העסקים לתקן מייד את המעוות. שלמה זוכר כי מרבית בעלי עסקים מיהרו ותיקנו את הטעון תיקון...
שלמה הרבה להשתתף באימוני נשק שנערכו בבית הספר "אליאנס" ובאימוני שדה ותרגילי סדר שנערכו בימי השבת בחולות חולון ובקרית-אריה בפתח-תקוה. בהיותו שומר שבת הלך שלמה למקומות האלה וחזר מהם ברגל.
כן עסק בגיוס חברים חדשים לאצ"ל מבין תלמידי הגימנסיה "מוריה" שבה למד. את החברים שהצליח לגייס היה מביא לפגישה עם איש אצ"ל שרק ברבות הימים ידע את שמו. היה זה עולה הגרדום יחיאל דרזנר ז"ל.
בתקופת ה"סיזון" קרא מנהל הגימנסיה את שלמה לשיחה אישית והודיעו כי אף שהמימסד היישובי הורה לו לסלק אותו מבית הספר, הוא ירשה לו להמשיך בלימודים, ובתנאי כי שלמה יבטיח שהוא עוזב את האצ"ל. שלמה סבר כ"המטרה מקדשת את האמצעים" והבטיח כי כך יעשה, אך כבר כעבור יומיים-שלושה השכים ובא לבית הספר לפני כולם, והניח על ספסלי התלמידים כרוזים של האצ"ל...
בהיותו בכיתה י"א בגימנסיה הפציר במפקדיו להעבירו לח"ק (חיל הקרב). בקשתו אושרה לבסוף.
שלמה נטל חלק בפעולת החרמת ארגזי הנשק והתחמושת ממחנה "סרפנד" במארס 1946 וכן בפעולת חטיפת הקצינים הבריטיים ממלון "הירקון" שברחוב הירקון בתל אביב, בתגובה לפסק דין המוות שהוצא נגד שמחון ואשבל. אגב, על פעולה זו פיקד היה נחום סלונים, קרוב משפחתו של שלמה.
בשל בחינות הבגרות האיט שלמה בשנת 1947 את פעילותו באצ"ל. לאחר שהשלים את הבחינות פרצה מלחמת העצמאות, ועם ראשית הגיוס היישובי-מימסדי לכוחות המזויינים התגייס לפלוגה הדתית שהוקמה, ונשלח לבן-שמן ואחר כך לגוש עציון.
אחר שחרורו עבר קורס קציני מילואים, ועד גיל 55 שירת מדי שנה במילואים, כמפקד מחלקה בפלוגת חיל-רגלים ואחר כך גם כקצין קישור למשקיפי האו"ם במלחמת ההתשה.
בחייו האזרחיים עבד שלמה בבנק הלאומי לישראל בתפקידים רבים ובהם כמנהל סניפים.
שלמה נשוי לרות לבית וולפובסקי ולהם ארבעה ילדים ו-13 נכדים.
בני הזוג גרים ברעננה.